#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קפד. כיצד פירש ר""ת את משנתנו ומה הדין ומדוע באמר לחנוני 1) תן לי בדינר פירות ונתן לו א""ל תן לי אותו דינר א""ל נתתי 2) תן לי את הפירות א""ל נתתים לך והולכתם לביתך? "	"1) שמדד החנוני פירות לכליו של בעה""ב ועודם ברשות חנוני. לחכמים נשבע בעה""ב שנתן את הדינר ונוטל את הפירות, והטעם שנשבעים ונוטלים הוא משום שיצאו קצת מחזקת המוכר. לר' יהודה לוקח בעה""ב את הפירות בלי שבועה, מפני שחנוני שאין דרכו להקיף אינו מודד פירות אא""כ קיבל דינר, ואם מדד מוכח שבעה""ב שילם <sup>מ</sup>.<br>2) שנתן בעה""ב דינר בחנות ועדיין לא נטלו חנוני. לחכמים נשבע חנוני ונוטל הדינר כיון שהוא יצא מרשות בעה""ב. לר' יהודה החנוני נותן לבעה""ב את הפירות בלי שבועה, מהטעם הנ""ל כי חנוני שאין דרכו להקיף אינו מודד פירות אא""כ קיבל דינר, וכיון שעדיין לא קיבל דינר, שהרי הוא עדיין בחנות, מוכח שלא הביא פירות [מהרש""א[ <sup>מא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>מ.  והר""ן הביא פי' הרי""ף שהפירות מונחים וצבורים ברה""ר ולכו""ע בעה""ב נשבע ונוטל את הפירות, כי טענתו טובה יותר משום שהחנוני עצמו מודה שמכר לו ורק טוען שעדיין לא שילם לו. וכן הביא את פירוש הרז""ה שהוא כפי' רש""י שמיירי שנתן החנוני פירות לבעה""ב והפירות מופשלים על כתיפו , לחכמי ם נשבע בעה""ב שנתן מעות ונפטר מלשלם, ולר' יהודה פטור בעה""ב בלא שבועה, כי חנוני שאין דרכו להקיף אינו נותן פירות לפני שקיבל מעות, ואם הפירות אצל בעה""ב מוכח ששילם.
<br>מא.  והר""ן הביא את פי' הרי""ף שהפירות צבורים ברה""ר, והחנוני ודאי כבר קיבל מעות, ויש ויכוח אם המעות שקיבל זה עבור הפירות האלו או עבור פירות קודמים שכבר לקחם בעה""ב. לחכמים החנוני נשבע ונוטל את הפירות שברה""ר, כי טענתו טובה יותר שגם הבעה""ב מודה לו שעדיין הם של החנוני אלא שאומר ששילם עבורם. לר' יהודה בעה""ב נשבע ונוטל את הפירות, כי חנוני שאין דרכו להקיף אינו מניח פירות ברה""ר לפני שקיבל מעות. וכן הביא את פי' הרז""ה שהוא כפי' רש""י שמיירי שנתן בעה""ב מעות ולכו""ע נשבע החנוני שכבר נת ן הפירות, ונפטר.</span>"	שבועות תוס' מח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קפה. 1) באיזה אופן נאמר דין המשנה היתומים לא יפרעו אלא בשבועה 2) ומה הדין אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו ששטר זה אינו פרוע ומדוע? 	"1) ביתומים מן היתומים. לרב ושמואל כשמת מלוה בחיי לוה, אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו, ולרבי אמי דווקא כשהתחייב המלוה שבועה בבית דין, והקשו על דבריו. לרבי אלעזר בין כשמת מלוה בחיי לוה ובין שמת לוה בחיי מלוה היורשים נשבעים שבועת יורשים ונוטלים.<br>2) לרשב""ג היורשים נוטלים שלא בשבועה שהרי ודאי שהמלוה לא נפרעה. לת""ק גם באופן זה אין נוטלים אלא בשבועה דשמא להשביע את בניו אמר כן כדי לאחשובינהו."	שבועות מח. - מח: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קפו. כיצד יפרשו רב ושמואל 1) את המשנה כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך, יורשיו משביעים אותה ואת יורשיה ומדוע יפרשו כן 2) את הברייתא יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה? 	"1) הא דקתני יורשיו משביעים אותה שלהם יש רשות להשביעה מיירי בין בגרושה ובין באלמנה, אבל הא דקתני ואת יורשיה מיירי דוקא בגרושה, שכשגירשה נתחייב לה כתובתה בלא שבועה שהרי פטרה משבועה, וכשמתה בחייו יש לה ממון גמור עליו בלא שבועה להורישו לבניה, וכשמת הוא יוכלו לישבע כדין המשנה, אבל לא מיירי באלמנה דא""כ כבר נתחייבה שבועה ליורשים, והם סוברים שאין אדם מוריש שבועה לבניו.<br>2) הבן גובה בשטר מן היתומים בשבועת יורשים כשאין לו עדים שאמר האב בשעת מיתתו ששטר זה אינו פרוע, ושלא בשבועה כשיש עדים שאמר האב בשעת מיתתו וכו' כרשב""ג דמתניתין. ומדקתני והאב אינו נאמן אלא בשבועה על כרחך מיירי שמת לוה בחיי מלוה, והא דקתני שהבן גובה בשבועה הוא משום דב""ש היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ולכן ממון גמור הוא להורישו לבניו."	שבועות מח.		
